רונה ברנס
כמה קשים הימים האלה. כמה מרים. וכמה אנו חסרי אונים מול ממדי האסון. או כך לפחות אנו מרגישים.
האמת היא שההרגשה הזאת מטעה. אם אנו מאמינים במשהו, ונקדיש לו את שעותינו, את מאמצינו, את מחשבותינו ומעשינו, אנו יכולים לקדם חלק מההצלה ההכרחית לבית שלנו. כי הבית שלנו, הבית הפרטי, אישי ביותר שלנו, נמצא בסכנת הריסה וחורבן.
מה נוכל לעשות? דבר אחד, מרכזי, לא נעים, ומנוגד לאינסטינקטים הפטריוטים שלנו בעת מלחמה: לדרוש את התפטרותו של בנימין נתניהו, ושל הממשלה הפושעת כולה. לדרוש בחירות בהקדם האפשרי.
יש דבר כזה שנקרא לגיטימציה ציבורית. לאנשים היום בממשלה אין לגיטימציה ציבורית, משום שהם בגדו בציבור האזרחים במדינה. חלק במעשה וחלק במחדל. הימים שבהם נוכל להתפנות לדון באיזו דרגת אחריות כל אחד נושא עוד יגיעו. בינתיים, עלינו לקרוא להתפטרותם. ולא – לא רק בגלל האחריות למה שקרה – אלא בגלל האחריות למה שעוד יקרה.
כל יום, כל שעה שעוברת היא שעה מבוזבזת, כל עוד בנימין נתניהו בשלטון. כל עוד השרים חסרי הכישורים המתאימים מנהלים את המשבר החמור, הנורא ביותר שידעה מדינת ישראל, לא ניתן להיות שקטים. סופנו לא נדון מראש, איננו חייבים לתת להם להפיל אותנו. זה הבית שלנו, ועלינו להיאבק בנחישות, בדחיפות, בפחד ואימה. על מה שקרה נתאבל עוד שנים רבות, ואת מה שעלול עוד לקרות עלינו לעשות ככל יכולתנו לעצור. עכשיו. לא אחרי המלחמה.
כבר עכשיו אנו רואים כיצד זרועות השלטון הרעות ממשיכות להלהיט את הציבור ולשסע, ולהעמיק את הקיטוב. לשמאלנים קוראים נאצים או תומכי טרור, על הערבים המעיזים להשמיע קול נגד המלחמה מטילים אימה גדולה מאי פעם, ביהודה ושומרון כנופיות יהודים חסרי רסן מורשות להטיל אימה על ציבורים גדולים של תושבים פלסטינים ופעילי שלום הבאים לסייע להם, כולל באמצעות ירי חי. המפכ"ל איים שמי שיזדהה עם עזה (שבה חיים יותר משניים וחצי מליון בני אדם!) יוכל למצוא עצמו על אוטובוסים לעזה. זוהי התרת דם. איומי הרחוב הבזויים ביותר הופכים למדיניות רשמית לנגד עינינו ההמומות, הבוכיות.
אפילו בעבודתם המדהימה של אנשי ארגון "אחים לנשק", אשר הפכו את עצמם באחת מארגון מחאה לארגון תמיכה אזרחית שלא נראה כמותו אולי, מבקשת עכשיו הממשלה לפגוע. וכך דווח בעיתון "הארץ": "נציגים מטעמו של שר החקלאות אבי דיכטר הודיעו לצה"ל שארגון "השומר החדש" ירכז מעתה את הסיוע לחקלאים בעוטף עזה באופן בלעדי. בכך, יחליפו אנשי הארגון את החמ"ל האזרחי שהקימה תנועת "אחים לנשק" והתארגנויות אזרחיות נוספות, שריכזו את הנושא עד כה ביוזמתם ובהתנדבות. במשרד הנחו את הצבא לגייס עשרות מאנשי השומר החדש בצו 8, בעלות של יותר ממיליון שקלים לחודש, לצורך ריכוז הפעילות. השומר החדש מציג עצמו כארגון א-פוליטי, אך אנשיו מרבים לפעול בהתנחלויות והוא מזוהה עם מפלגות הימין."
במקום להזרים כספים להתארגנויות הפועלות כבר, מבקשת הממשלה לגדוע הכל, וכל זאת כדי שהסיוע הנדרש למפוני הדרום לא יזוהה עם ארגוני המחאה, אשר בהיעדרה של ממשלה מתפקדת נכנסו מתחת לאלונקה. בלעדיהם, חיים רבים, כספים רבים, נפשות רבות, היו נפגעות עוד. בכך אין ספק. במקום לעזור למסייעים הגדולים ביותר של אזרחי ישראל, הממשלה שוב פוגעת, שוב הורסת. כמה היעדר חוכמה, היעדר יושרה, היעדר הגינות.
העצב, הצער, והאימה הממשית – כל אלה משתקים אותנו. אבל אסור לשתוק! אסור לשתוק לאנשי המדון הנמצאים בשלטון, ולכל אלה שסביבנו הדורשים מאיתנו לשתוק (והם רבים!). אסור לשתף איתם פעולה בקריאות מזוייפות לאחדות! אין אחדות עם פושעים, עם נוכלים ועם מי שהפקירו אותנו וממשיכים להפקיר אותנו בגלל שהאגו שלהם לא מאפשר להם להודות כי הם אינם האנשים שיוציאו את ישראל מצרתה זו (וזה במקרה הטוב).
במוקדם או במאוחר, אם בנימין נתניהו ועוזריו הרבים מספור לא יפנו את מקומם לטובת אנשים ראויים, לאנשים תיגמר הסבלנות. זה באמת עניין של זמן. האם אז נחזה בעינינו כיצד ישראל הופכת באופן רשמי למשטר מדכא ואלים כלפי אזרחיו שיקומו לדרוש את חירותו ממנו? האם נראה אנשים נרמסים בגלוי ברחוב על ידי קלגסי השלטון? אם נמשיך בדרך שבה אנו מצויים כעת, לכך הדברים יגיעו. ואסור לנו להגיע לכך! הדם רותח, ועלינו לנתב את הכעס לפעולה פוליטית מיידית של מחאה הדורשת שתי דרישות ברורות: שחרור החטופים עכשיו, גם במחיר של הפסקת אש (בוודאי! חיי אדם קודמים), ודרישה להכרזה רשמית של הממשלה על בחירות מוקדמות ברגע שהמצב הבטחוני יתאפשר. רק התחייבות כזאת אולי תצליח להשיב מעט את אמון האזרחים במדינה.
כה רבים היום, ובצדק רב, מרגישים נבגדים. איתות מהממשלה כי יש הבנה של המתרחש בקרב הציבור עלול למנוע ממדינת ישראל להיכנס למצבי קיצון חסרי תקדים, שינבעו מחוסר האמון המוחלט שרוחשים כיום רבים מאזרחי מדינת ישראל לשלטון. אך מה נעשה וקשה לנו לדמיין תסריט שבו נתניהו נוהג באיזושהי הגינות?
המחנה הליברלי בישראל חייב להתחיל כבר עכשיו להתארגן באותה היעילות שהפגין עתה במלחמה, לקראת כוח פוליטי בשל, שיהיה מוכן לשעת פקודה, דקה אחרי סוף המלחמה. על הציבור הליברלי לפעול בכל הכלים והאמצעים שיעמדו לרשותו כדי למנוע את המשך שלטונם של האנשים שהמיטו על ישראל את אסונה הכבד ביותר מאז קום המדינה. אל תתביישו לדבר על פוליטיקה, ואל תאמינו למי שאומר לכם שזה לא הזמן. בוודאי שזה הזמן. זה הזמן לחשוב מחדש, זה הזמן להתארגן, זה הזמן לפעול. זוהי מלחמה על נשמת המדינה, לא פחות. אם לא ננצח רבים נוספים מאזרחי המדינה יאבדו את הבית.
