לקראת יום הזכרון, 2015
*
איך נשמעת מלחמה מרחוק?
היא נשמעת כך:
מלחמה
האזעקה מזככת
בימי הלחימה האחרונה בעזה, בזמן המבצע הצבאי 'צוק איתן' נשמעו גם אזעקות בירושלים:
סדרת עבודות 'האזעקה מזככת' מאת שי מנדלוביץ', יולי-אוגוסט 2014
בליווי שורות – 'מלוא הארץ' – מאת רונה ברנס
ישראלים
רונה ברנס
(יהודי)
אתמול, בעודי יושבת בבית קפה קטן, מתרעננת מנסיעה ארוכה בתחנת דלק, שמעתי שיחה מקרית בין איש ואישה:
הוא ערבי או ישראלי? שאלה האישה את האיש. אינני יודעת על מי הם דיברו.
האיש השיב: ערבי, ערבי, מג'יש נדמה לי או משהו מהצפון. – – אה. אמרה האישה מסכמת. ערבי.
זה הזכיר לי שיחה אחרת ששמעתי, בימיי הראשונים באוניברסיטה, בסיטואציה דומה במטעניה ובמשמעויותיה: ומעשה שהיה כך היה:
להמשיך לקרוא
עד מתי יאחז ישראל בשני קצות החבל?
רונה ברנס
[המאמר הבא הוא אחיו של מאמר שפורסם בנושאים קרובים ב'שיחה מקומית']
מקרי האלימות הגזענית והאלימה מתקרבים בזמן האחרון יותר ויותר אל עדשת המצלמה. הגזענות "השקטה", הישנה והמוכרת – זו של העדפת היהודים בחינוך, בקרקעות, בהקצאת משאבים, ובהתייחסות הכללית באוכלוסיה, מקבלת בחודשיים האחרונים, כך נראה, צבע חדש- צח ואדום ודגול מרבבה.
בתגובה לאווירה האלימה, רווית השנאה, שהלכה והתגברה במרחב הציבורי בקיץ האחרון, הכריז שר החינוך שהחינוך לסובלנות יקבל דגש מיוחד השנה, ונשיא המדינה הודיע אף הוא על תכניותיו לצמצום הגזענות. אבל כדי שההתנגדות למעשי גזענות ושנאה תהיה אפקטיבית עליה להיות מקובלת על מרבית הציבור; על הציבור להתנגד; על הציבור להתקומם נגד העוולות, על הציבור לדעת שהוא לא רוצה ששנאה, דיכוי, השפלה, מכות, ורצח על רקע גזעני יהיו חלק מהחברה שלו.
על הפיתוי לשוחח ועל סכנותיו האפשריות
כמה הערות על האווירה הפוליטית ברחובות ישראל, קיץ 2014
* הדברים הבאים פורסמו במקור, ובשינוי מה, בגליון 71 של המגזין 'ארץ אחרת' (יולי 2014)
רונה ברנס
דבר משונה מתרחש עכשיו. אנשים רוצים לשוחח. אנשים בישראל באמת רוצים לשוחח. כולם רעבים לשיחה, אמר לי מישהו לא מזמן באחת ההסתובבויות שלי במרכז העיר ירושלים. אולי זה לא נראה ככה מיד. אולי לא כולם מרגישים זאת באותה המידה, אבל נדמה שזהו אחד הדברים הבולטים המתרחשים בתוך השינויים הרבים שקורים בתוך האווירה הציבורית בישראל.
אשפתון להמון 