למה באמת "קשה לאשכנזים עם השיח המזרחי" – שש הערות

 "האמת הייתה שהשנאה אהובה הייתה עלי יותר מן האהבה
שכן הייתה מעוררת בי הרגשה של להט, של חיים, של התפעמות,
ואילו האהבה לא הייתה אלא דבר דמום ומרגיע, בדומה לשינה."

ז'קלין כהנוב, יַלְדוּת במצרים, מתוך: ממזרח שמש.

רונה ברנס

 1.

בדברים קצרים ששלומי חתוכה פרסם לאחרונה ב'שיחה מקומית' הוא תורם עוד כמה שורות לחילופי המהלומות המתקיימות היום בין דוברי "המחאה המזרחית" העכשווית, לבין מי שאפשר לכנות כ"מתגוננים", בדרך כלל אשכנזים (אולם יש גם יוצאי דופן, המצטרפים משורות "המזרח" כביכול).

"למה לאשכנזים כל כך קשה עם השיח המזרחי?" – שואלת הכותרת שנבחרה לדברים.

ואכן, הכותרת מבטיחה הרבה, אולם לצערי, התוכן מקיים מעט: מהו ה"הרבה" הזה שקיוויתי למצוא בדבריו של חתוכה? זהו ההרבה של המבט האחר, של היכולת לחשוב באמת מזווית של מישהו אחר: למשל – שלומי חתוכה שמנסה לחשוב מ"זווית אשכנזית" כביכול. קיוויתי למצוא נקודת מבט שאינני רגילה לקבל בדבריו של חתוכה. קיוויתי לשמוע מה דעתו, מה הוא חושב.

במקום זה קיבלתי ססמאות : "קשה לוותר על כוח ועל פריבילגיות, על נראוּת במרחב ועליונות במחשכים".

ובכן – אני אמנם לא מכחישה שהרוב המוחץ של האליטות במדינה הוא (עדיין) יהודי-אשכנזי. אני כן מכחישה שהסיבה להתנגדות  ל"מחאה המזרחית" האחרונה (שחתוכה הוא אחד הבולטים בפעיליה) היא ש"קשה לוותר על הכוח".

לוּ מודלים היו יכולים לדבר, אולי זה מה שהם היו אומרים על עצמם. אבל בני אדם לא חושבים בדרך כלל במונחים כאלה על עצמם. הם לא חושבים על עצמם במונחים של "נראוּת במרחב", גם לא הסנובים והיהירים שבהם. בני אדם בדרך כלל חושבים באופן פרטי יותר על הדברים. הם כועסים, מפחדים, וכן- בהחלט, גם נעלבים. אבל את אלה קשה הרבה יותר לנסח במילים, וכרגיל במקרים של קונפליקטים- קשה הרבה יותר להבין.

2.

במסגרת הדיון בנושאים אלה בזמן האחרון קל להיתקל באמרות מזלזלות שאפשר לאפיינן, וכבר אפיינו אותן, כאנטי-תרבותיות: נגד דיבור תקין, נגד מוסיקה קלאסית, נגד נימוס, ונגד נעימות חברתית. כל ההתנגדות הזאת נתפסת כסקסית, כ"חתרנית". למעשה, זוהי כניעה עלובה למדי למיינסטרים שהולך וטובע לו במֵי בִּצוֹת הבּוּרוּת שמציע הפריים-טיים למליוני צופיו.

 3.

כשרועי חסן עמד בפסטיבל מטר על מטר בירושלים (אוקטובר 2014) על במה וצעק (שוב) "כאן זה לא אירופה", איש לא הפריע לו והקהל הבורגני- "המזרחי" ו"האשכנזי" – מחא כפיים בנימוס. משונה.

4.

ואני שואלת- למה? למה כאן זה לא (גם) אירופה? ובעצם- ממתי כאן זה לא (גם) אירופה?

(גם) מ"כאן", מאזור המזרח התיכון, במובנים רבים צמחה אירופה- "הלבנט" תמיד היה חלק מ"האירופאיות", לפחות מאז ימי התרבות ההלנית. אמנם – "החלק המזרחי", החיצוני במידה מסויימת והאחר, ובכל זאת חלק.

מפת העולם המציגה שלוש יבשות עם ירושלים במרכז 1585מפת העולם המראה שלוש יבשות (אירופה, אפריקה ואסיה) וירושלים במרכז,
אמריקה היא הגוש הירוק המציץ מהפינה השמאלית-תחתונה
גרמניה, 1585

5.

האם כל "האשכנזים" ורק "האשכנזים" הם בורגנים?

6.

המעניין הוא שגם המייחלים האדוקים ביותר לכך שסוף סוף תשרוף השמש את עורינו ותקבל אותנו במרחב "המזרחי האותנטי"– הם שותפים בדרך כלל בערכים שהשפעתם המערבית היא מובהקת: שהרי הערכים הפוליטיים של רובינו, מן הרדיקליים וכלה בשמרנים, הם ערכים מערביים או מעין-מערביים (פוסט-פשיסטיים) באופיים. גם אלה שמקללים את "הציונים האשכנזים", נשענים על אלה כסימני דרך בסיסיים.

אנחנו דורשים ודורשות שוויון לא כי זהו הדבר "הצודק והנכון" סתם, אלא גם כי אנו – כולנו- עדיין מושפעים ממחשבות ששורטטו, מה לעשות, דווקא באזור אירופה והמערב, מחשבות על "צדק", שוויון, הגינות וסולידריות.

"האירופאיות" שלה מתכחשים רבים כל כך בזמן האחרון היא לא רק "אירופה", והיא בוודאי שלא רק "אשכנזית". היא הדברים שהישראלים, בוחרים לקחת מ"אירופה". על זה כמובן אפשר להתווכח- על מה כן ומה לא, עד כמה הליברליות הבורגנית המערבית היא אמנם "נאורה" כמו שהיא מספרת לעצמה וכו'- אבל כל הוויכוחים הללו כלולים בתוך אותה מסגרת שתשתיתה היא עדיין תשתית מערבית בבסיסה.

האם הפעילים במאבק המזרחי מתכחשים לכל אלה? וודאי שלא. הם רוצים לשנות מדיניות, לשנות תפיסות רווחות, להילחם בגזענות.

יש לקוות כי פעילות זו תעורר את הרצון לצאת נגד הגזענות בכלל בחברה הישראלית. אולם אגב כך כדאי שלא לשכוח כי המאבק הוא איננו מאבק באנשים, הוא וודאי איננו נגד "תרבות המערב".

כשלועגים לביטויים תרבותיים של אלה החיים איתך באלימות בוטה, כפי שנעשה לא פעם בשנה האחרונה, אז המאבק לשוויון הופך למלחמה של אדם באדם ותרבות בתרבות. אין ספק כי העלאת המודעות נגד הגזענות במדינת ישראל היא הכרחית, אבל מלחמה כזו אסור שתקבל צורה של מלחמת תרבויות. מלחמה כזו, כמדומה, מזיקה לכולם.

****

הערה מס' 6 פורסמה גם כמכתב נפרד בעיתון 'הארץ'
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s