(אפשר לומר: סאטירה)
* מילים והקראה: רונה ברנס
אני כותב יפה,
אני כותב בגוף שלישי
דברים שמרטיטים את הלב
מרחיבים את הלב
את כעס הלב
אני כותב.
הנפש כמהה
מתרסקת
ושוב מתאחה
אלפי חתיכות באוויר
גאולה.
למדתי לכתוב עוד
כשהייתי בן שש.
אחר כך
ניצחתי בתחרות כשרונות.
אחר כך
המשכתי לכתוב.
אחר כך
כתבתי בבתי הקפה.
למדתי לכתוב שוב
בסדנת הכתיבה
שבעיר.
שם אמרו לי:
אתה כותב יפה.
הלב נשבר.
נצבט הלב.
קצוות מתאחים.
תחושות מצטופפות יחדיו לאסוציואציות זערוריות של היעלמות בלתי מורגשת.
גאולה.
ולכן,
אני אומר
בוודאות
מודעת לעצמה,
שאני כותב יפה.
אני יוצר תחושה
של התאחות אינסופית
אני יוצר תחושה
של אהבת הלב,
שורש הדברים,
אני יוצר תחושה
של אמת.
אני כותב:
אמת, אבא, מת.
אני כותב יפה.
הלב נכמר,
הלב נצבט,
הלב נשבר,
מתפוצצים החושים.
הראש אינו מכיל
את היופי.
היופי. היופי. היופי.
אני
כותב
יפה.
אני
כותב
אמיץ.
אמרו עליי:
איך אפשר לתאר.
אמרו עליי:
איך אפשר להכיל.
אמרו עליי:
רוצו.
רוצו לקנות.
אשפתון להמון 