שיר לחיים

י"ש נחמיה


אין לְךָ מה לעשות עם זה.

בן אדם.

לך תדע.

לך תספר לאנשים שסביבךָ.

אין לך מה לעשות עם זה.

מֶסֶר למסור לזה.

אדם

חיה

לך תדע.

הרחובות בלילה.

צעקות בלילה.

אין לך מה לעשות.

השלטים מונפים תמיד בלילה.

גם עם זה אין מה לעשות.

יש חלומות שממתינים לך בלילה

וחברים שאוהבים אותך בלילה.

אין לך מה לעשות עם קריאות.

חתולות שותתות תחת חלונות.

עם זה בוודאי אין מה לעשות.

קח אפרסמון

בן אדם.

תהיה בריא

לך תדע.

האימה רק מחליפה צורה נחלאות ירושלים

נחלאות, ירושלים, ינואר 2015

מודעות פרסומת

תמונות מתוך "לאו דווקא מנצחים" מחזה מקורי

מאת: נח אנגלהרד

white


white

***

א': שמע, יש לי כאבים בחזה

ב': נשמע לא טוב

א': זה גם לא מרגיש טוב; כל הלילה התפתלתי

ב': תגיד, לא שאני רוצה לחטט..

א': כן?

ב': באיזה צד הכאב?

א': בצד שמאל

ב': יכול להיות שזה..

א': מה? מה?

ב': כלום, לא חשוב

א': נו תגיד!

ב': זה תסמין מוכר למחלה רדומה

א': מחלה רדומה?

ב': כן, שתפרוץ בקרוב

א': מה, מתי? 

ב': בקיץ, כנראה

א': אבל איזו מחלה??!

ב': ככל הנראה: ציונות

א': אח פוי

ב': כן, חבל שזה מתחיל דוקא באזור הלב

א': אתה מספר לי. אז מה עכשיו?

ב': עכשיו אפשר רק להתפלל שלא יהיו גרורות לכיוון שלדת המח

א': להתפלל?

ב': רק להתפלל

א': מה אתה חולה בראש?

ב': חס וחלילה

א': אז מה?

ב': אלרגיית חורף

א': איזו

ב': ככל הנראה ציונות דתית

א': מה אתה אומר

ב': כן, אבל כדור ביום, ואני בגן-עדן

white

10628364_10204854665754876_7947954353419696332_n

ענבר הלר אלגזי

white

להמשיך לקרוא

בענייני השעה: י"ש נחמיה

white

מזמור


white

כְּשֶׁאָמוּת, כְּבָר הֵבַנְתִּי,

יְטַפֵּס גּוּפִי הַמְּרֻטָּשׁ

וִימַלֵּא בְּאַלְפֵי קֻבִּיּוֹת

אֶת מָסַכְּךָ החָדָשׁ.

אָנָּא: אַל תְּצַלֵּם אֶת רַגְלַי שֶׁהִלְבִּינוּ

אֶת רֹאשִׁי הַמְּעֻוָּת בְּאלפֵי חֲתִיכוֹת.

כְּשֶׁאָמוּת: הֱיֵה נָא הָגוּן.

אַל תְּסַפֵּר אֶת שְׁמִי לְהוֹרַי.

אל תִּזְדַּעֵק אֶל רִגְעֵי הַכְּאֵב וְהַצַּעַר

שֶׁל אָבְדַן הַחַיִּים שֶׁבַּסֶּלוּלָר.

פיקסלים

כְּשֶׁאָמוּת: בְּצֹמֶת רוֹעֵשׁ,

בִּרְחוֹב עָזוּב,

קְרָא עָלַי פֶּרֶק מִיְשַׁעְיָהוּ

אוֹ אֵיזֶה סֵפֶר שֶׁל גוֹי חָשׁוּב.

אֲנִי מְבַקֵּשׁ, אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת:

אַל נָא תִּתְקָרֵב אֵלַי עִם מַצְלֵמָה

וַדַּאי יִהְיוּ לְךָ הִזְדַּמְּנֻיּוֹת אֲחֵרוֹת

לִרְאוֹת חֲצָאִית חֲצִי מוּרָמָה.

וְאַל נָא תִּנְבֹּר במַצְלֵמוֹת אַבְטָחָה

כְּדֵי לְהַשִּׂיג עוֹד הוֹכָחָה.

כִּי אֲנִי אָמוּת בּשֶׁקֶט, כְּשֶׁאֶפְגֹּשׁ אֶת אֱלֹהַי

לֹא אֶחְשֹׁב עָלֶיךָ, רַק עָלַי

אָז הֱיֵה מְנֻמָּס

הֱיֵה הֶגְיוֹנִי

וְחֲסֹךְ מקוֹרְאֶיךּ

עוֹד פּוֹסְט אֵימְתָנִי.

על פאדי עלוּן

רונה ברנס

 לפני כמה ימים פורסמה הקלטה מן הארוע שהתרחש בירושלים, שכלל דקירה של נער בן חמש-עשרה, תלמיד ישיבה על ידי הצעיר הערבי פאדי עלון, ואשר נגמר במותו של הצעיר עלון, על ידי מספר כדורים שנורו בידי שוטר (ראו ההקלטה בהמשך).

מה היה בארוע? מה באמת קרה שם?

לפני שאמשיך ואשאל כאן עוד שאלות באשר למותו של עלון,

אני רוצה לכתוב כבר עכשיו:

חובה לשאול שאלות.

לא רק שמאלנים אמורים לשאול שאלות.

לא רק שמאלנים אמורים לרצות להימנע ממוות מיותר.

לא רק שמאלנים אמורים לרצות לחתור לחברה צודקת , הגונה, דוברת-אמת ומשגשגת.

מי שרוצה באלה אינו בוגד, אלא פטריוט.

וכן: בזמן מלחמה חובה להעמיד ספיקות, בדיוק כמו שחובה עליך בתור אדם חופשי ועצמאי להעמידם תמיד.

**

עכשיו משכתבתי זאת: אפשר לחזור לאותה הקלטה:

להמשיך לקרוא

על המרחב בירושלים

בתיה גלילי

אחרי שהשתתפתי בהפגנה שהתקיימה הערב בירושלים (10.10.15) נגד אלימות ונגד פעילויות נקמה, ברחבת המשביר הישן, על פינת קינג ג'ורג'-בן יהודה, שאלתי את עצמי –

האם איננו מפקירים את המרחב?

מולנו , בגן הסוס הקטן עמד קומץ זניח אך רועש של אנשים, עם דגלים, וססמאות. לעתים מוות למחבלים, לעתים מוות לערבים, לעתים מוות לשמאלנים, ולעתים מוות לבוגדים.

כמובן, שבין היתר נשלחנו – כל מי שעמד מולם ולא הצטרף למופע השטנה – לעזה.

מי שהלך אחרי ההפגנה במורד מדרחוב בן יהודה אל כיכר ציון יכול היה לראות עוד קומץ, שוב התקהלות של דגלים, מדי פעם מוות לערבים, למחבלים, מדי פעם קריאות תמיכה נלהבות בברוך גולדשטיין ועוד ועוד.

עבורי היה זה ביקור ראשון בעיר לאחר הפסקה של כמה חודשים.

חזרתי בדיוק עם גל הפיגועים האחרון בסוכות, ונעצבתי לגלות כי דבר כמעט לא השתנה מאז שעזבתי.

להמשיך לקרוא

מחשבות קצרות מירושלים

white

מאת: י"ש נחמיה


white

דבר מכל זה לא נשאר.

הים, ההר.

רשרוש הסירנות מחוץ לחלוני.

תהלוכות הדמים מחוץ לחלוני.

המוות תמיד,

מחוץ לחלוני.

12106105_167579986917984_1564821571_n

דוקרנים – צילום: חמוטל וכטל
( ירושלים  8.10.15)

white

ואפשר לנסות עוד פעם:

דבר מכל זה לא יכול שיישאר.

העפרונים שרוצים את השקט.

הכביש הסואן שנרגע.

חבורות נערים שאינם

פוגעים בדבר.

עתיד וורוד

שעשועי פמיניסטיות

מאת מערכת אשפתון


לפני כמה ימים פורסמה תמונה של שוטרת מג"ב, קרן פלדמן, בעת עימות עם פלסטינים בירושלים, כשהיא מחזיקה בגבר צעיר, ומונעת את תנועתו (בלשון הישראלית הצבאית המקובלת: "מנטרלת אותו").

פלדמן עצמה הבהירה שלא מדובר בדבר מיוחד, וכי זהו חלק שגרתי מתפקידה היום-יומי, שאינו שונה במאומה מזה של יתר הלוחמים.

אולם עדת המשבחים נשמעה אף על פי כן בקול גדול ובמהומה רבה.

השר לבטחון פנים, גלעד ארדן צוטט כאומר:

אני משבח אותה על אומץ לבה ואופן תפקודה. כך בדיוק צריך לפעול.

תשבוחת סטנדרטית בהחלט וראויה לכל לוחם אמיץ, כנראה.

אומץ לב, תפקוד, אופן תפקוד.

אך אותנו עניינו יותר מילות התשבוחת שבהן בחר ניצב ניסו גואטה, מפקדה של פלדמן שצוטט ב-Ynet כך:

קרן היא מ"כית מאד איכותית, אמביציוזית, יצירתית, בחורה עם ראש על הכתפיים שמבינה את המשימה. בעזרת השם היא תהיה קצינה איכותית. אני צופה לה עתיד ורוד.

להמשיך לקרוא