סיפור קצר ואימתני מתוך"הלילה של האוניברסיטה", ספר חדש שעוד לא פורסם, המכנס 34 סיפורים שונים המתרחשים כולם ב"לילה של האוניברסיטה" בירושלים
מאת: אופק קהילה
*הערה מאת המחבר: אני מנקד את כל ספרי בשיטת ניקוד ייחודית שפיתחתי ושמטרתה היא לקרב כמה שיותר את הצליליות של העברית הכתובה לעברית המדוברת. בנוסף, אני מנסה לנקד בצורה שבה הקורא יוכל לקרוא את הספר ולשמוע אותו כמו שאני שומע אותו. ההגמשות התחביריות והלקסיקליות הרבות שאני עושה מחייבות אותי לנקד, ושיטת הניקוד שבו אני משתמש עונה על הצורך לייצר בסיס צלילי חזק ויציב לשפה.
**הערת המערכת: המערכת מסתייגת משיטת ניקוד זו, ואינה נמנית על אוהדיה.
אֶיפֹה נִיצָן. קָבָענוּ בָּדִירָה שֶלָה וֶהִיא לֹא פּוֹתָחָת אֶת הָדֶלֶת. שֶקֶט וֶלָילָה וֶהָאוֹר בָּמָדְרֶגוֹת נִכְבָּה כֹּל דָקָה. נִיצָן לֹא כָּאן. נִיצָן לֹא כָּאן. עָכְשָיו לָמִקְלָחָת. דֶלֶת תִפָּתְחִי. לֹא יֶכוֹלָה לָחְזוֹר הָבָּיתָה לֶבָד. פָּעָם סִיפָּרְת לִי שֶנָסָעת לָכִּינֶרֶת וֶהָיוּ אוֹהָלִים וֶהָיָה שָם חָם וֶבָּחוֹשֶך יָשָבְת לֶבָד עָל הָחוֹף וֶסִיָימְת אֶת כֹּל הָאָלְכּוֹהוֹל וֶנִכְנָסְת לֶבָד לָמָים וֶכֹּל הָאוֹהֶל הִסְתוֹבֶב כְּשֶחָזָרְת בֶּחָזָרָה לָאוֹהֶל וֶהֶקֶאת קְצָת וֶחָזָרְת לִישוֹן וֶבָּבּוֹקֶר חָזָרְת. נִיצָן. אָת שוּב בָּכִּינֶרֶת? נִיצָן… נִיצָן… נִיצָן אָנִי פּוֹתָחָת וֶמֶחָכָּה לָך בִּפְנִים טוֹב? טוֹב. הָבָּית שֶל נִיצָן רֶיק. אֶין פֹּה אָף אֶחָד. עָכְשָיו לָמִקְלָחָת. הָלָילָה מוּזָר וֶגָם אָנִי מוּזָרָה כִּי לִפְעָמִים אָנִי לֹא רוֹאָה, לִפְעָמִים אָנִי עִיוֶורֶת. עָכְשָיו לָמִקְלָחָת. קוֹדֶם כֹּל לִנְעוֹל אֶת הָדֶלֶת. נִיצָן לֹא אוֹהֶבֶת אֶת זֶה אָבָל הִיא גָם לֹא כָּאן. וֶאָז לֶהִתְפָּשֶט וֶאָז לִפְתוֹח אֶת הָמָים. עָכְשָיו לָמִקְלָחָת. עָכְשָיו גָם אָנִי שוֹתָה בֶּתוֹך הָמָים, סִיפָּרְת לִי, אָמָרְת, אָמָרְת שֶלֹא הָיָה אֶכְפָּת לִי כְּלוּם וֶנִכְנָסְתִי עִם הָבָּקְבּוּק כְּמוֹ אֶיזֶה שְׂרוּטָה. אָמָרְת. עָכְשָיו שְתֶינוּ בֶּתוֹך הָמָים. אָנִי דָג שֶנוֹשֶם בֶּתוֹך הָמָים וֶגָם מִחוּץ לָמָים. אָנִי דָג קָרְפָּדָה. מִסְתָבֶּנֶת עִם הָסָבּוֹן, מִסְתָבֶּנֶת וֶמִסְתָכֶּלֶת מִחוּץ לָחָלוֹן, רוֹאָה אֶת הָמֶרְכָּז הָמִסְחָרִי וֶאֶת הָכָּסְפּוֹמָט. אֶין שָם אָף אֶחָד. הָגִבְעָה הָצָרְפָתִית וֶלָילָה. לָילָה וֶמוּזָר. מוּזָר וֶגָם אָנִי מוּזָרָה, וֶגָם דָג קָרְפָּדָה, וֶלִפְעָמִים גָם עִיוֶורֶת. פִּתְאוֹם מָשוּ זָז שָם וֶבּוּם שֶזֶה קוֹרֶה, בּוּם שֶאָנִי לֹא רוֹאָה כְּלוּם בָּמִקְלָחָת. פָּעָם אָת אָמָרְת לִי אָנִי פּוֹחֶדֶת כְּשֶמָה שֶקוֹרֶה אִיתָך. עָכְשָיו גָם אָנִי מֶפָחֶדֶת. בּוּם. לֹא סִיפָּרְת לִי מָה רָאִית כְּשֶצָלָלְת לָקָרְקָעִית, לָבֶּתוֹך שֶל הָיָם הָשָחוֹר וֶחָשוּך בָּלָילָה, הִתְקָפָּלְת בֶּין הָגָלִים, הָיָה לָך דֶי כֶּיף אָבָל לֹא נָשָמְת, וֶהָפֶּעוֹר הָמָפְחִידָה פָּתְחָה אֶת הָפֶּה וֶבָּלְעָה אוֹתָך לָפְּנִימָה… עָכְשָיו אָנִי מָתְחִילָה לִרְאוֹת. עָכְשָיו זֶה נִגְמָר. עוֹד קְצָת לֶהִסְתָבֶּן. טוֹב? טוֹב. עָכְשָיו שְתֶינוּ בֶּתוֹך הָמָים. עָכְשָיו אָנִי רוֹאָה אָבָל אָנִי לֹא רוֹאָה אוֹתָך. רָק הָמָים מָרְטִיבִים אֶת הָגוּפִים הָעָרוּמִים שֶלִי וֶשֶלָך. נִיצָן… נִיצָן… נִיצָן אָנִי רוֹצָה שֶנִהִיֶה קְשוּרוֹת לָנֶצָח בֶּחֶבֶל טָבּוּר אָבָל אָנִי לֹא אוֹמֶרֶת לָך עָל זֶה כְּלוּם כִּי אָת בֶּטָח תָגִידִי תִשְתֶקִי נוּ מָה אָת סְתוּמָה. טוֹב. אָז מָה. עָדִיף שֶאָנִי לֹא אוֹמָר לָך כְּלוּם. בֶּכֹל מִקְרֶה אָנִי יוֹדָעָת שֶאָת אוֹהֶבֶת אוֹתִי. נִיצָן הִיא נֶחְמָדָה אֶלָי, הִיא כְּמוֹ כֹּל הָאָנָשִים הָרֶגִילִים. לִפְעָמִים הִיא צוֹרָחָת בָּטֶלֶפוֹן כְּשֶהִיא מֶנָסָה לֶהִתְנָתֶק מֶהוֹט אָבָל חוּץ מִזֶה הִיא בֶּסֶדֶר. הִיא כְּמוֹ כּוּלָם. הִיא כֹּל כָּך כְּמוֹ כּוּלָם שֶהִיא כְּמוֹ הָאִיש שֶעוֹמֶד מוּל הָכָּסְפּוֹמָט הָזֶה. גָם הוּא אִיש רָגִיל. אָנִי רוֹאָה אוֹתוֹ מִחוּץ לָחָלוֹן שֶל הָמִקְלָחָת. הָגִבְעָה כְּשֶהִיא בָּלָילָה הִיא בֶּלָילָה שֶלֹא נִגְמָר. עוֹד מֶעָט הָאִיש יָבִין אֶת זֶה וֶיֶלֶך מֶהָכָּסְפּוֹמָט וֶיִלֶך לִישוֹן הָבָּיתָה. אָבָל הוּא לֹא. זֶה לֹא שֶהוּא לֹא הוֹלֶך, כְּבָר עָבְרָה חָצִי שָעָה וֶהוּא מָמְשִיך לָלֶכֶת כָּכָה, הוּא בֶּטָח נִפְצָע, הוּא גוֹרֶר אֶת הָרֶגֶל, הוּא הוֹלֶך מִצָד לֶצָד וֶלִפְעָמִים מִתְקָרֶב לָזְכוּכִית וֶנִשְעָן עָלֶיהָ בֶּשֶקֶט. רוֹאִים שֶהוּא עָיֶיף. אָנִי אֶצֶא מֶהָמִקְלָחָת וֶאָגִיד לוֹ שֶהוּא עָיֶיף. הוּא לֹא רָאָה שֶכְּבָר מֶאוּחָר. הוּא שָכָח לָחְזוֹר הָבָּיתָה. אָנִי אָגִיד לוֹ. אֶיפֹה נִיצָן. כְּבָר עָשִׂיתִי שְלוֹשָה סִיבוּבִים מִסָבִיב לָגִבְעָה. לִפְעָמִים אָנִי רוֹאָה אָנָשִים שֶעוֹשִׂים רֶעָשִים וֶהוֹלְכִים קְצָת מוּזָר. אוּלָי פִּיגוּעָ אוּלָי תֶאוּנָה. נִיצָן לֹא כָּאן. אָנִי הוֹלֶכֶת כְּמוֹ כֹּל הָאָנָשִים הָרֶגִילִים. זֶה לֹא דָבָר מוּזָר לֶהִסְתוֹבֶב לֶבָד בָּלָילָה. כֹּל הָאָנָשִים הָרֶגִילִים… אוּלָי נִיצָן רָצְתָה לָצֶאת לֶרִיצָה, אוּלָי עוֹד שְנִיָה הִיא נִתְקָעָת לִי בָּרָגְלָיים, וֶתָגִידִי שֶאָנִי סְתוּמָה, תָגִידִי, זֶה לֹא מֶשָנֶה. רָק שֶאָנִי אֶמְצָא אוֹתָך וֶנוּכָל לָחְזוֹר הָבָּיתָה. לֹא טוֹב לִי פֹּה. הָאִיש עָדָיין לֶיָד הָכָּסְפּוֹמָט. בֶּטָח עוֹד דָקָה הוּא יִלֶך הָבָּיתָה. אָבָל הוּא לֹא. הוּא הוֹלֶך לֶאָט לֶאָט, לֶאָט וֶגוֹרֶר אֶת הָרֶגֶל, וֶנִשְעָן עִם הָפָּנִים עָל הָזְכוּכִית מִחוּץ לָכָּסְפּוֹמָט, וֶדוֹפֶק חָלָש חָלָש עָל הָזְכוּכִית. אָנִי מִתְקָרֶבֶת. רָצִיתִי לֶהָגִיד לֶךָ תִישָן כִּי מֶאוּחָר. אָנִי אוֹמֶרֶת לוֹ. אָבָל הוּא לֹא מִתְיָיחֶס וֶמָמְשִיך עָל הָזְכוּכִית. תִרְאֶה שֶגָם אָנִי דָג, שְנֶינוּ דָגִים בָּאָקְוָרְיוּם שֶל הָכָּסְפּוֹמָט, וֶבָּחוּץ הָכֹּל מָים וֶבִּפְנִים יֶש כָּסְפּוֹמָט כִּי אִם יִהִיֶה הָהֶפֶך בִּגְלָל הָמָים הוּא יִתְקָלְקֶל. תִרְאֶה. הָאִיש שוֹמֶעָ כִּי הוּא זָז וֶמִסְתוֹבֶב לֶאָט לֶאָט. הָדְפִיקוֹת עָל הָזְכוּכִית נִפְסָקוֹת. הָאִיש זָז וֶמִסְתוֹבֶב וֶמִתְקָרֶב יָשָר אֶלָי, וֶיוֹרֶד לוֹ רִיר שָחוֹר מֶהָפֶּה, וֶהוּא נוֹהֶם. בּוּם. אֶין לִי עֶינָיים נִיצָן. בּוּם. אָנִי דָג עִיוֶור בֶּתוֹך הָטֶרֶף שֶל הָמָים. בּוּם אָנִי נֶחְנֶקֶת נִיצָן. בּוּם. בּוּם אֶין לִי אָוִויר. בּוּם. בּוּם אָנִי יוֹרֶדֶת לָתָחְתִית הָעָכְרוּרָה שֶל הָמָים נִיצָן. אָנִי כֹּל כָּך רֶחוֹקָה מִמֶך. אָנִי כֹּל כָּך רֶחוֹקָה. נִיצָן. בּוּם בּוּם בּוּם. עָכְשָיו אָנִי רוֹאָה אָבָל אָנִי לֹא רוֹאָה אוֹתָך. בּוּם. בּוּם. עָכְשָיו אָנִי רוֹאָה אוֹתָם צוֹלְעִים מִסְבִיבִי. בּוּם שְחוֹרִים מִדָם. בּוּם וֶהֶם תוֹלְשִים לִי אֶת הָבְּגָדִים, וֶאֶחָד אוֹמֶר אָת חָבֶרָה שֶל נִיצָן אָת סְתוּמָה יֶש לָך פִּיגוּר אָת מֶפָגֶרֶת אָת מֶפָגֶרֶת וֶהוּא שוֹאֶל אָת בֶּתוּלָה וֶמֶרִיר לִי דָם עָל כֹּל הָרֶגֶל וֶאָנִי דָג עִיוֶור אָנִי, אָנִי דָג עִיוֶור בָּמָים אָנִי, אָנִי יֶכוֹלָה לֶהָפְסִיק לִנְשוֹם אָנִי, אָנִי דָג עִיוֶור שֶקוֹפֶץ, אָנִי קוֹפֶצֶת. הָלָילָה מֶלֶאָה בֶּגְרָרִים מָחָלִיאִים… הֶם פּוֹרְצִים מִתוֹך הָאָדָמָה, הֶם מֶרִירִים כְּמוֹ חֶלְזוֹנוֹת וֶמִתְפָּתְלִים כְּמוֹ תוֹלָעִים, הֶם טוֹרְפִים אוֹתִי לָבִּפְנִים שֶל בֶּתוֹך הָאָדָמָה וֶאָנִי עוֹצֶרֶת וֶמֶנָעֶרֶת מֶהָרֶגֶל יָד שִלְדִית וֶעָקוּמָה וֶמִתְכּוֹפֶפֶת לֶהָקִיא, וֶכֹּל הָלָילָה מִסְתוֹבֶבֶת כְּשֶאָנִי רָצָה עָרוּמָה הָבָּיתָה וֶאָנִי מִסְתָכֶּלֶת עָל הָיָרֶח וֶהוּא מִסְתוֹבֶב גָם וֶמָכְסִיף וֶאָנִי עוֹצֶרֶת בָּכְּנִיסָה לָמֶעוֹנוֹת וֶמֶחָפֶּשֶׂת מִישֶהוּ לֶהָרְאוֹת לוֹ תֶעוּדָה אָבָל אֶין שָם אָף אֶחָד אָז אָנִי עוֹבֶרֶת אֶת הָדֶלֶת… הָכְּפָר הוּא שוּרוֹת עָל שוּרוֹת שֶל בְּרוֹשִים וֶמָסוֹק צְבָאִי שֶעוֹלֶה לֶתוֹך הָלָילָה וֶהָדֶלֶת שֶל הָפָּאבּ מֶפוֹרֶקֶת מִישוּ פִּירֶק לָה אֶת הָצִירִים וֶהָיָרֶח מִסְתוֹבֶב… וֶקָלוּף… וֶמֶשוּלָד… וֶאָנִי רָצָה עָרוּמָה אָנִי שוּרוֹת בֶּין שֶל בְּרוֹשִים, עוֹשָׂה אֶת הָיֶרִידָה, עוֹבֶרֶת עוֹד שָעָר, עוֹשָׂה אֶת הָסִיבוּב וֶמֶגִיעָה עָד הָדִירָה, פּוֹתָחָת אֶת הָדֶלֶת, מֶכָבָּה אֶת הָאוֹרוֹת… עָכְשָיו לָמִקְלָחָת. עָכְשָיו לָחוֹם שֶל הָמָים. טוֹב. טוֹב. עָכְשָיו לֶנִיצָן שֶל הָמָים שֶצוֹחֶקֶת וֶזוֹרֶקֶת עָלָי מָים וֶאוֹמֶרֶת לִי נוּ חָאלָס אִיתָך אָל תָעָשִׂי שְטוּיוֹת. טוֹב נִיצָן. טוֹב נִיצָן שֶל הָמָים. אָנִי מָבְטִיחָה לִהִיוֹת כְּמוֹ כֹּל הָאָנָשִים הָרֶגִילִים. אָבָל לֹא כְּמוֹ הָאָנָשִים הָרֶגִילִים, כְּמוֹ אָנִי כְּשֶאָנִי אִיתָך, בָּחוֹשֶך, בָּמָים שֶנִכְנָסִים לִי לָרֶיאוֹת. נִיצָן אָנִי רוֹאָה אוֹתָך בָּחוֹשֶך שֶל הָמָים, אָנָחְנוּ שׂוֹחוֹת לָקָרְקָעִית, אָנָחְנוּ שׂוֹחוֹת וֶאָנָחְנוּ קְשוּרוֹת, בֶּחֶבֶל טָבּוּר לָנֶצָח כְּמוֹ שְנֶי דָגִים עִיוְורִים, כְּמוֹ שְנֶי גוּפִים כְּדוּרִים נִיצָן, לֶתוֹך הָמֶצוּלוֹת.
צילום: חמוטל וכטל
אופק קהילה, יליד 1987, הוא סטודנט לתואר שני בספרות ספרדית
ולטינו-אמריקנית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא כותב ומוציא לאור
בצורה עצמאית, תוך שילוב בין שירה ופרוזה, ריאליזם ופנטזיה, מציאות
והזיה, חלום וערות. "הלילה של האוניברסיטה" הוא ספרו החמישי.
לתמיכה בהוצאת הספר "הלילה של האוניברסיטה", משם לקוח הסיפור דלעיל
אשפתון להמון 