מאת: ח. בצלאל
אז מהו הפייסבוק?
איזו שאלה נאיבית. מהו הפייסבוק? מה זאת אומרת? הפייסבוק היא רשת חברתית, שמאפשרת לנו להיות בקשר עם חברים.
אבל האמנם אנו משתמשים בפייסבוק למטרות אלה? נדמה שרובינו לא. לפחות לא במובן שבו היינו חושבים בעבר (ואולי גם כיום) על "שמירת קשר" עם חברים, וודאי שלא מכרים…
האם הייתם מדמיינים למשל לשלוח תמונות של הכריכה של הספר האחרון (או הראשון) שלכם לכל מכריכם באימייל? בדואר?
האם הייתם מרימים טלפון אפילו לחמישים אנשים כדי לספר על הדפסתו?
אבל אולי אנו צריכים לדמיין את הפייסבוק כ"לוח מודעות" אחד גדול? זוהי הקבלה ששמעתי לא פעם.
ובכן האם אל "לוח מודעות" היייתם ניגשים כדי לתלות את תמונת הכריכה של הספר אחרי שהדפסתם אותו בדפוס הקרוב?
אולי…
אבל מה עם אחד מסיפורי הגבורה הפרטיים שעליהם אנו שומעים תדיר כל כך בריפרוף אקראי ברשת שלנו?
למשל, את הסיפור על ההיא שהתנגדה לאמירה גזענית באוטובוס שמעתם? או על זה שהציל חתול ממלכודת מוות? או על זו שעזרה לזקן לחצות את הכביש? את אלה אתם מכירים כבר?
האם היינו תולים סיפור שכזה על לוח המודעות שלנו?
האם היינו מתקשרים לחבר כדי לספר לו על כך, אגב דרישה בשלומו?
ייתכן ובזמנים שלפני הפייסבוק סיפורים כאלה היו מהסוג שהיינו מעדיפים להשאיר לאחרים שיספרו עלינו, במעגלים מצומצמים מאוד בדר"כ, של משפחה או חברים, וגם אז, בהקשרים מאוד מסויימים, שבהם מתבקש לספר בשבחו של אדם (למשל הרמת כוסית במסיבת יום הולדת).
מהי הפעולה הזו שאנו עושים כשאנו מתהדרים בכל צבעינו, בכל כוחותינו בגבולות שמאפשר לנו הפייסבוק?
איזו מן פעילות היא זו?
בעבר, לו היינו שומעים אדם המספר על מעשיו, על גבורותיו והצלחותיו בכל הזדמנות, היינו קוראים לו רברבן.
ובכן אולי הפייסבוק הוא בעצם ארון ה"טרופיס" שלנו, ארון הפרסים והגביעים שלנו, שחלקם אנו נותנים לעצמנו, ומיעוטם מוענק לנו על ידי אחרים, ושבמקום להיות מוצב בפינה כביכול-נסתרת במשרד או בסלון, אנו בוחרים להציבו ממש ליד דלת הכניסה?
הילד וחוכמותיו, החופשה שבשבילה חסכנו, הראיון שבו התראיינו… כל אלה ועוד מסתופפים להם תחת אדרת כחולה לבנה וחייכנית (בדרך כלל) שנקראת "פייסבוק", שאולי יותר מכל ולפני הכל מלמדת אותנו כיצד להיות רכלנים יעילים יותר…
התמונה לקוחה מפליקר קומונס
אשפתון להמון 