שני קטעים: מחורף 2014 

רונה ברנס

אין גוף במקום בו אין אנשים

הצילו אותי מִמָּוֶת ומקול תלישת הבשר ומקול השׁוֹט המוקרן מכל המסכים

קורא – הצילו אותי מִמָּוֶת.  קורא  – שפת אמת, שפת אמת.

הרעיפו עליי את כל דמיונותיכם – הוא קורא – הצילו אותי מִמָּוֶת,

ממחיר הדם, מחיר הציפורניים, הכף והירך. ברכיים פגיעות מעמידות אדם על רִבְעֵיהֶן.

הצילו אותי ממוות. מן התרנים, מן הראשים המוגבהים ומקריאות עבדים,

מפחדים לאבד גופותיהם. הצילו אותי מִמָּוֶת, מן הגוף המתמוטט ומנחלי מליון גופות גברים מוטלים מתחת גשר, ומן הנשים שנעלמו בתהום הגוף השחור.

אין גוף במקום בו אין אנשים.

קול גופי קורא, מְכַוֵּן אל האפשרות, להניע זוג ידיים, להניח את הַכֹּבֶד שנוצר למנוחה ולרוך האצבעות ולחכמת העיניים. האיברים מתדלדלים נאחזים בחוט הגידים, מתפוקקים אל האוויר החולי של המדבר.

אין שַׁוְעָה. שקט.

 

(אחרי הכל)

הערה לעצמי.

הידיעות מקיפות את החיים. כל האנשים שמסביב יודעים את שאריות הגשם. רק אני נותרת לטפס על הגדרות בלי הפוגת דמים. ידעתי את מי שאמור היה לפתוח את כל השמיים. להביט.

הערה לעצמי II.

הידיעות מקיפות את החיים. אצבעות הפנינה שלי מסרבות למסור את סיכום יכולותיהן. נֵבּוּלוֹת בשמי הערב. הנה שביטים מרחפים מקועקעים סוף סוף אל פני האדמה.

הערה לעצמי III.

הידיעות באמת מקיפות את החיים. אני מנסה לחשב חשבונן. אין גוף במקום בו אין אנשים. מקור כל הסטיות כולן. עבדי האבנים מקללים את ילדיהם. נשותיהם מסתירות את פניהן מאיתנו. ההוללים ירקדו מחר עד צאת הנשמה.

רונה ברנס

---

היה מצב של הֶלֶם

היה מצב של דֹּם.

הרוח, כן, הרוח עוד נשבה.

זה נכון.

אך היה מצב של הֶלֶם

היה מצב של דֹּם.

שבנו לִמְקוֹמֵנוּ כשבויים.

זה נכון.

היינו שקטים, מה יש לומר?

שהיה מצב של הלם?

שהיה מצב של דֹּם?

ידענו שלנו יש מזוֹר.

הרי נמות. כן, נמות.

ולא מִכָּךְ היה מצב של הלם

ולא מכך עמדנו דֹּם.

אלא רק חַדְלוּת אֱנושׁ

ברחוב אחד ראשי בירושלים

מֵחַדלוּתֵנוּ ברחוב אחד ראשי בירושלים

שצעקות תמיד היו בו

ומכות תמיד היו בו

ואנשים נעדרו.

והנה גם אנו.

והיום.

ואז היה מצב של הלם.

היה מצב של דֹּם

וחזרנו חִוְּרֵי אַפִּים אל החדר.

חִוְּרִים מאוד חזרנו אל החדר.

אחרי הכל, חשבנו על עצמנו.

יָפְיֵנוּ לא נפגם.

היה רחוב ראשי אחד

והיה מצב של הלם.

וכאן, במקומינו,

חַלּוֹנָם של חִוְּרִים

ואוֹרָם של חִוְּרִים עומד מִחוּץ.

אור ירח. אפשר לראות.

שָׁקֵט פֹּה.

יֹפִי פֹּה.

פנס נקלט בַּחלון

וּבָרְחוב הזה דממה.

רונה ברנס

 

מה קורה לנימוס של הסדרנים בכנסת כשהם ניצבים מול הוראה של יו"ר יהודי להורדת ח"כ ערבי באמצע ריב קולני בין השניים?

ולעומת זאת מה קורה כאשר המצב הוא הפוך והיו"ר הוא ערבי וחה"כ הוא יהודי?

ובכן, תוכלו לשפוט בעצמכם:

ביום רביעי (21.10.15),  לאחר שחה"כ השר אלקין האשים את טיבי באופן אישי ב"דם שנשפך, גם של יהודים וגם של ערבים" ובגל הטרור, דרש חה"כ טיבי שיחזור בו מדבריו, אחרת הוא יורידו מן הדוכן.

בהקלטת ההתרחשות רואים כי אלקין מסרב לעשות כן, ואומר כי לטיבי אין זכות להורידו.

טיבי מבקש מיד להורידו מן הדוכן.

זמן מועט לאחר מכן, מתייצבים שני סדרנים מהוססים לשמאלו של טיבי, מתבוננים בנעשה.

אלקין ממשיך ומתעקש לחזור על טענתו כנגד טיבי.

טיבי ממשיך ודורש להורידו מן הדוכן,  תוך שהוא מצהיר "אני פה הריבון עכשיו!" מספר פעמים.

עתה הסדרנים כבר קרובים אל אלקין.

אלקין מחייך.

עוד מעט הוא יירד מן הדוכן, הוא מסביר בתנועת יד קלה לשומריו המנומסים, הממתינים לו שיסיים את דבריו, שומרים על כבודו.

ואכן, בסופו של דבר אלקין יורד בכוחות עצמו, לאט, אבל לא לפני שאמר את המילה האחרונה כמובן:

"תשכח מהתקווה שאתה תהיה ריבון כאן. אתה לא ריבון כאן ולא תהיה ריבון"

תוך צפייה בוידאו הקצר המתעד כל זאת לא יכולתי שלא להיזכר בהורדתו האלימה מן הדוכן של חה"כ ג'מאל זחאלקה בכנסת ה-19, לפני קצת פחות משנה.

מקרה זחאלקה, מבחינת הנסיבות היבשות היה הפוך למקרה אלקין.

זחאלקה, ח"כ ערבי הוא שנאם מעל הדוכן, ואילו מי שניהל את הישיבה היה חה"כ היהודי משה פייגלין.

שלא כמו במקרה של טיבי-אלקין, במקרה דנן, וכפי שרואים בקלות בוידאו, כל תהליך ההורדה מתבצע במהירות החלטית ונחושה.

הפעם, הדברים מתרחשים לאחר שזחאלקה מכנה את פייגלין "פאשיסט".

פייגלין מבקש שיחדל מדבריו, ולאחר שזחאלקה מסרב הוא קורא לסדרנים כדי שיורידוהו מן הדוכן.

זחאלקה ממשיך, ומהר מאוד מגיע לצעקות רמות, וכהרף עין מתייצבים שני סדרנים. מיד הם נוגעים בגופו של זחאלקה (הצועק ומשתולל), לופתים את זרועו בבירור, ומיד מוסיפים גם כף יד על החזה. לאור תגובתו האלימה של זחאלקה, שנלחם במורידיו, מגיע שומר שלישי, ומאחורה מושך בכתפו של זחאלקה שנדחף תוך כדי צעקות למטה.

אין ספק שגם  לסגנון הדברים יש השפעה על אופן התנהלות הסדרנים,  אבל  קשה  שלא לשים לב לאיפוק המופגן, שלא לומר הססנותם, שמציגים הסדרנים במקרה טיבי-אלקין, לעומת היעילות האלימה שמאפיינת את התנהגותם במקרה פייגלין-זחאלקה.

הנה הן שתי ההקלטות.  שפטו בעצמכם:

טיבי-אלקין:

---

פייגלין-זחאלקה:

רונה ברנס

חפשו וחפשו ככל שתרצו והגינוי החזק ביותר שתמצאו בדברי ראש הממשלה אמש, שהתייחס למה שארע בבאר שבע להבטום זהרום, או בלשונו של מר נתניהו – "העובד מאריתראה" – הוא זה:

"קהל שנקלע לאירוע צריך לפנות את המקום".

עוד לפני כן אמר נתניהו בהצהרתו הקצרה:

"אזרחים שמותקפים פועלים בצורה מעוררת גאווה, פועלים בתושיה, פועלים בנחרצות."

על מי נתניהו מדבר?

אולי על הבחור שרואיין לחדשות ערוץ 2 מיד לאחר הארועים ושאמר מול המצלמה כך:

"כרגע באתי לפה, איך שקיבלתי דיווח, באתי לפה עם חברים, באתי ליסוע לְמִחוּץ לעיר, שמעתי יריות, הגעתי למקום, אני רואה שלוש חיילים על הריצפה, דקורים , מלא מלא דם, ולידו ראיתי את המחבל עם סכין, תפסתי את הבנאדם הבאתי לו כמה אגרופים לפנים , הנה כולי דם, כולי ממש דם ואני מקווה שהוא מת."

להמשיך לקרוא ←

רונה ברנס

 לפני כמה ימים פורסמה הקלטה מן הארוע שהתרחש בירושלים, שכלל דקירה של נער בן חמש-עשרה, תלמיד ישיבה על ידי הצעיר הערבי פאדי עלון, ואשר נגמר במותו של הצעיר עלון, על ידי מספר כדורים שנורו בידי שוטר (ראו ההקלטה בהמשך).

מה היה בארוע? מה באמת קרה שם?

לפני שאמשיך ואשאל כאן עוד שאלות באשר למותו של עלון,

אני רוצה לכתוב כבר עכשיו:

חובה לשאול שאלות.

לא רק שמאלנים אמורים לשאול שאלות.

לא רק שמאלנים אמורים לרצות להימנע ממוות מיותר.

לא רק שמאלנים אמורים לרצות לחתור לחברה צודקת , הגונה, דוברת-אמת ומשגשגת.

מי שרוצה באלה אינו בוגד, אלא פטריוט.

וכן: בזמן מלחמה חובה להעמיד ספיקות, בדיוק כמו שחובה עליך בתור אדם חופשי ועצמאי להעמידם תמיד.

**

עכשיו משכתבתי זאת: אפשר לחזור לאותה הקלטה:

להמשיך לקרוא ←