לקראת יום הזכרון, 2015
*
איך נשמעת מלחמה מרחוק?
היא נשמעת כך:
מחבר: רונה ברנס
החיפוש אחר המישור: מבט על הארגון החינוכי "דרך רוח"
רונה ברנס
בפרסום לקראת שנת הלימודים 2014-2015 של המועצה להשכלה גבוהה שוב צויינה הירידה הדרמטית במספר הנרשמים למדעי הרוח באוניברסיטאות ובמכללות בארץ. זוהי תופעה מוכרת, ובשנים האחרונות ישנם נסיונות מתרבים והולכים להתמודד עם בעיה זו, המשקפת שלל בעיות נוספות הקשורות בתחום "מדעי הרוח".
בתוך נסיונות אלו נדמה כי אפשר לזהות שתי גישות עיקריות. אחת היא ההתמודדות באמצעות הנסיון לצייר את מדעי-הרוח כ"אם כל ידע", כאיזה שורש הכרחי לחברה, וכך לנסות לשכנע שבלי מדעי הרוח החיים זה לא חיים, החברה זו לא חברה. הרבה מאוד מאמרים נכתבו ברוח זו לאורך השנים.
אמנם, לא נעים להודות, אבל נדמה שהבעיה המרכזית בגישה זו היא שהטענות פשוט אינן משכנעות, ובדרך כלל מתקבלות על לב שומעיהן כגיבוב הצטדקויות נטול חן.
לעומת זאת, יש את אלה המעלים טענות הפוכות: מדעי הרוח אינם עומדים בקצב או בסטנדרטים הנדרשים מהם. מדי פעם מפורסם מאמר בתקשורת הפופולארית בדבר הצורך כביכול להפריט את מדעי הרוח בכדי להביא אותם להתנהלות תחרותית או דברים ברוח זו. לפי גישה זו משהו כנראה לא בסדר במדעי-הרוח. משהו שם לא עובד, שהרי אחרת כיצד ניתן להסביר את העובדה שהסטודנטים כבר אינם גודשים את הכיתות כמו בעבר.
המסקנה לפי גישה זו היא שעל מדעי הרוח להבין את רצון הסטודנטים ולהתאים עצמם אל הטעם המקובל.
המשותף לשתי הגישות הללו ולאחיותיהן, היא הההתמקדות הבסיסית והעיקרית בדרך כלל בשלב מאוד מסויים של "מדעי הרוח"; הוא השלב האקדמי, האוניברסיטאי.
ייתכן והדבר נובע מכך שיותר קל להציע "הצעות לשיפור" במערכת קיימת ועומדת כבר. אכן, קשה יותר לדבר על "חברה", על "ערכים", על מודלים של אתוס תרבותי שקיים או שאיננו קיים בחברה זו או אחרת, והסיבות להתקיימותו או לאי-התקיימותו.
אולי משום כך משך את תשומת ליבי בשנה האחרונה ארגון חינוכי שנקרא "דרך רוח" – ארגון שפועל לקידום החינוך ההומניסטי בבתי הספר, ובמעגלים אחרים בחברה, בין היתר באמצעות הפקת אירועים כמו הרצאות הפתוחות לקהל הרחב (סדרת "מרצים על הבר", "רוח בסלון" ועוד), או דרך נסיון (שעדיין נמצא בשלבי פיתוח) לשלב "לימודי רוח" עבור אלה המתמחים במגזר העסקי.
אולם אין ספק שהפרויקט המרכזי והחשוב ביותר שאותו מפעיל הארגון מאז היווסדו (2011), הוא פרויקט "בית החינוך", הממוקם בבית הסטודנט שבאוניברסיטת חיפה.
הפרויקט, שממומן על ידי תקציב עירוני ותרומות פרטיות קטנות, מאפשר לתלמידים אשר אין להם אפשרות לגשת לבגרות מורחבת (5 יחידות ומעלה) במקצועות ההומאניים בבתי הספר הרגילים בהם הם לומדים, להרחיב את לימודיהם במקצועות אלה.
שיעור ב"בית החינוך" של "דרך רוח", אוניברסיטת חיפה
העריסה. היין. הגבר.
רונה ברנס
יום אחד, בהולכי ברחוב, ניגשה אליי אישה אחת, אחזה בשרוולי ואמרה:
לא הצלחתי לדמיין את מה שאני רוצה.
העריסה. היין. הגבר.
אני יודעת שרציתי פעם גבר שיידע.
חזרתי אל חדרי, חציתי את חדר המדרגות הקטן בדרכי אל הגרם הראשון שיוביל אותי למעלה.
לא העזתי לדמיין. בשום אופן לא העזתי לדמיין.
גילוי דעת
רונה ברנס
בעקבות הבחירות אומרים לנו, אנשי גוש השמאל: "אתם" צריכים להכות על חטא, או "אנחנו" צריכים להכות על חטא. דורשים מאיתנו להודות כי טעינו. יש הטוענים כי הסיבה שגוש השמאל ניצח בבחירות אלה הייא בגלל האליטיזם של השמאל. לכן, הם אומרים, השמאל צריך לעשות חשבון נפש. הוא צריך להבין היכן טעה, מה גורם למרבית האנשים לא לשים את מבטחם בגוש השמאל, אלא לבחור לקדנציה רביעית את נתניהו. ירון לונדון התבטא לאחרונה ואמר כי הוא סבור שלא היה דבר שהשמאל יכול לעשות כדי למנוע את התוצאות, מאחר ורוב רובו של העם מורכב מאנשים דתיים שתפישת עולמם אינה מתיישבת עם תפישת עולם המבוססת על התפישה הדמוקרטית-ליברלית במובנים רבים. לכן הוא גם אינו צופה שינוי – גם בעתיד ימשיך לשלוט כאן הימין.
אני מירושלים
מילים והקראה: רונה ברנס
צילום: חמוטל וכטל, בריכת חזקיהו, ירושלים, 2015
[מחוץ לזמן ומחוץ למקום]
אשפתון להמון 