(אפשר לומר: סאטירה)
* מילים והקראה: רונה ברנס
מחבר: אשפתון
סמנטיקה קיומית
דברים בעקבות רשימתו של אילן ברקוביץ' על רועי חסן וביקורת השירה העברית
מאת: אמיר מנשהוף
ברשימתו על המשורר רועי חסן, שזכתה לשם הראוותני "הוא נתן אלתרמן של דורנו" (מוסף תרבות וספרות, 17.7.15), התעלה מבקר השירה אילן ברקוביץ' מעל הוויכוח העקר והמוכר בעניין איכות שירתו של חסן ופתח צוהר לתובנות כלליות על תרבותנו, שירתנו וביקורתה. אולם, למקרא הרשימה, התעורר בי רצון גדול להעיר הערה קטנה – סמנטית, ובעיקר קיומית – בעניין מושג שחוזר שוב ושוב ברשימתו של ברקוביץ': היפ הופ.
אהבה
רונה ברנס
גם זו אהבה.
בחודשים האחרונים האשפתון נותר ריק למדי, והסיבה הפשוטה היא שמי שמנהלת אותו, כלומר אני עצמי, מסתובבת מעט באיטליה. אחזור ביום כיפור.
ובינתיים, לעתים אני גם פוגשת באנשים. וכך היה שלפני כמה ימים בבולצאנו (או: בוצן, בשמה הגרמני) שבצפון, פגשתי אמן צעיר אחד, שסיפר לי על אהבתו, שאותה הניח בירושלים.
בין אמנות לפסטיבל – עם בוא הקיץ הירושלמי!
השאלה כיצד יכולה עירייה או חברה לתמוך באמנים החיים בקרבה היא שאלה רחבה וסבוכה.
שאלה זו מעניינת במיוחד לגבי העיר ירושלים, עיר שאיכשהו מצליחה להמשיך ולהצמיח מתוכה מגוון ייחודי של אמנים ואנשי רוח ותרבות.
האם מצליחה הקהילה הירושלמית לדאוג לכך שאמניה ימצאו בתחומיה מספיק תעסוקה כדי לאפשר עבורם את המגורים בה לאורך זמן?
הסלוגן החדש של עיריית ירושלים עבור קיץ 2015, "קיץ מוגזם בירושלים", הביא אתו גם – כדברי הכרוז – "10 פסטיבלים הקיץ, 40 פסטיבלים השנה!".
ובכן – מה ההשפעה של כל הפסטיבלים האלו על העיר ועל רצף התרבות המתקיים בתוכה והאם גם השנה, כמו שממשיך הסלוגן, "נהנה מדיי"?
בעידודה הנלהב של מערכת אשפתון, אלעד ירון וחברים נוספים יצאו לבדוק וחזרו עם וידאו מתומצת שיכול לעזור לנו לנסות ולהבין:
_________________________________________________________
כתיבה: אלעד ירון ויהונתן עפרת
אנימציה: יהונתן עפרת
לכבוד צאת הקובץ השני של כתב העת עירובין!
אשפתון משתתף בשמחת צאת גיליונו השני של כתב העת 'עירובין'
ושמח להזמינכם לאירועי ההשקה המתוכננים לו בימים הקרובים:
