*
וְהָעוֹלָם מָלֵא הֲוָיוֹת
סִפּוּרִים שֶׁאֵינָם מִתְחַלְּפִים
רַק הַשֵּׁדִים מְשַׁנִּים שְׁמוֹתֵיהֶם
בְּעָמְדָם לִפְנֵי הַחַלּוֹן.
וְהָעוֹלָם מָלֵא אֲגֻדּוֹת-סְתרִים
כֻּרְסָאוֹת רְפוּדוֹת קְטִיפָה
גְּבָרִים מְנֻמְנָמִים חוֹלְמִים
מִלְחָמָה.
הסדרנים המנומסים של כנסת ישראל
רונה ברנס
מה קורה לנימוס של הסדרנים בכנסת כשהם ניצבים מול הוראה של יו"ר יהודי להורדת ח"כ ערבי באמצע ריב קולני בין השניים?
ולעומת זאת מה קורה כאשר המצב הוא הפוך והיו"ר הוא ערבי וחה"כ הוא יהודי?
ובכן, תוכלו לשפוט בעצמכם:
ביום רביעי (21.10.15), לאחר שחה"כ השר אלקין האשים את טיבי באופן אישי ב"דם שנשפך, גם של יהודים וגם של ערבים" ובגל הטרור, דרש חה"כ טיבי שיחזור בו מדבריו, אחרת הוא יורידו מן הדוכן.
בהקלטת ההתרחשות רואים כי אלקין מסרב לעשות כן, ואומר כי לטיבי אין זכות להורידו.
טיבי מבקש מיד להורידו מן הדוכן.
זמן מועט לאחר מכן, מתייצבים שני סדרנים מהוססים לשמאלו של טיבי, מתבוננים בנעשה.
אלקין ממשיך ומתעקש לחזור על טענתו כנגד טיבי.
טיבי ממשיך ודורש להורידו מן הדוכן, תוך שהוא מצהיר "אני פה הריבון עכשיו!" מספר פעמים.
עתה הסדרנים כבר קרובים אל אלקין.
אלקין מחייך.
עוד מעט הוא יירד מן הדוכן, הוא מסביר בתנועת יד קלה לשומריו המנומסים, הממתינים לו שיסיים את דבריו, שומרים על כבודו.
ואכן, בסופו של דבר אלקין יורד בכוחות עצמו, לאט, אבל לא לפני שאמר את המילה האחרונה כמובן:
"תשכח מהתקווה שאתה תהיה ריבון כאן. אתה לא ריבון כאן ולא תהיה ריבון"
תוך צפייה בוידאו הקצר המתעד כל זאת לא יכולתי שלא להיזכר בהורדתו האלימה מן הדוכן של חה"כ ג'מאל זחאלקה בכנסת ה-19, לפני קצת פחות משנה.
מקרה זחאלקה, מבחינת הנסיבות היבשות היה הפוך למקרה אלקין.
זחאלקה, ח"כ ערבי הוא שנאם מעל הדוכן, ואילו מי שניהל את הישיבה היה חה"כ היהודי משה פייגלין.
שלא כמו במקרה של טיבי-אלקין, במקרה דנן, וכפי שרואים בקלות בוידאו, כל תהליך ההורדה מתבצע במהירות החלטית ונחושה.
הפעם, הדברים מתרחשים לאחר שזחאלקה מכנה את פייגלין "פאשיסט".
פייגלין מבקש שיחדל מדבריו, ולאחר שזחאלקה מסרב הוא קורא לסדרנים כדי שיורידוהו מן הדוכן.
זחאלקה ממשיך, ומהר מאוד מגיע לצעקות רמות, וכהרף עין מתייצבים שני סדרנים. מיד הם נוגעים בגופו של זחאלקה (הצועק ומשתולל), לופתים את זרועו בבירור, ומיד מוסיפים גם כף יד על החזה. לאור תגובתו האלימה של זחאלקה, שנלחם במורידיו, מגיע שומר שלישי, ומאחורה מושך בכתפו של זחאלקה שנדחף תוך כדי צעקות למטה.
אין ספק שגם לסגנון הדברים יש השפעה על אופן התנהלות הסדרנים, אבל קשה שלא לשים לב לאיפוק המופגן, שלא לומר הססנותם, שמציגים הסדרנים במקרה טיבי-אלקין, לעומת היעילות האלימה שמאפיינת את התנהגותם במקרה פייגלין-זחאלקה.
הנה הן שתי ההקלטות. שפטו בעצמכם:
טיבי-אלקין:
פייגלין-זחאלקה:
תורת הפרצוף
סנדריל יעקובי
בעיית תקצוב כתבי עת, אסופות, קבצים וכל דבר שקשור בספרות היא בעיה מובנת וברורה. ובכל זאת, הייתי רוצה להעיר הערה קטנה על בחירות אסתטיות של כמה ממפיציהן/ם ויוזמיהן/ם של מפעלים שכאלה בארץ, וברשותכם, אתמקד בפרסומים אלקטרוניים בלבד, ששם נושא הערתי יצא, כמדומה, מכלל שליטה כמעט.
בשנתיים האחרונות שמתי לב לתופעה מעצבנת למדי:ריבוי צילומי דיוקן של המשוררים, שפעמים רבות מתלווים באופן זה או אחר לפרסומיהם.
שתי שיחות שהן אחת
עם מנהיגים כאלה מי צריך אספסוף
רונה ברנס
חפשו וחפשו ככל שתרצו והגינוי החזק ביותר שתמצאו בדברי ראש הממשלה אמש, שהתייחס למה שארע בבאר שבע להבטום זהרום, או בלשונו של מר נתניהו – "העובד מאריתראה" – הוא זה:
"קהל שנקלע לאירוע צריך לפנות את המקום".
עוד לפני כן אמר נתניהו בהצהרתו הקצרה:
"אזרחים שמותקפים פועלים בצורה מעוררת גאווה, פועלים בתושיה, פועלים בנחרצות."
על מי נתניהו מדבר?
אולי על הבחור שרואיין לחדשות ערוץ 2 מיד לאחר הארועים ושאמר מול המצלמה כך:
"כרגע באתי לפה, איך שקיבלתי דיווח, באתי לפה עם חברים, באתי ליסוע לְמִחוּץ לעיר, שמעתי יריות, הגעתי למקום, אני רואה שלוש חיילים על הריצפה, דקורים , מלא מלא דם, ולידו ראיתי את המחבל עם סכין, תפסתי את הבנאדם הבאתי לו כמה אגרופים לפנים , הנה כולי דם, כולי ממש דם ואני מקווה שהוא מת."
