Notice from a disillusioned old immigrant

הודעה זו התקבלה הבוקר בתא הדוא"ל של אשפתון:

!Unique sale opportunity

:Used Democratic State up for grabs

Relatively new and in working order – considering the years of abuse, misappropriation and misrepresentation.

Previous owners include – a number of Deities, infidels and currently, corrupt officials with a smattering of local / international ‘oligarchs’ (worldspeak translation: unscrupulous self-indulgent ‘basterds’).

Convenient and strategically pivotal global location – targets in both East and West comfortably within range.

No natural resources to speak of, however potential oil, gas and emergency blood bank lurking beneath the surface.

Great economic promise but temporarily deep in the red (white and blue) with yellow highlights.

Affectionately known as ‘the land flowing with milk and honey’, this prime chunk of real estate boasts unrivalled natural beauty, possibly only to be compared with the glories that once were ‘Troy’ or ‘Atlantis’.

 Special attractions: unlimited availability of individual and / or group scapegoats, ‘volunteers’ for clinical trials,  and bespoke platforms  for hands-on military training and test sites.

Unsealed bids invited inside unmarked brown envelopes and should be addressed to hospital medical equipment personalities, any senior Government functionaries or anyone with a ‘B’ in their name.

Health warning: widespread infestation of PTPJS (poor terrorized persecuted Jew syndrome)

:No cost bonuses

highly desirable and well connected prison facilities

state-of-the-art ‘start-up “exit” programs’.

.Priority given to cash offers enclosed with the bid

!Total impartiality guaranteed

ילדים מפריעים לנגן רחוב ירושלים 2014נערים מפריעים לנגן רחוב, כיכר ציון, ירושלים , יולי 2014

Teenagers bothering a street player, Jerusalem, Kikar Zion, July,  2014

הטירוף מתחיל: 'כיכר השבת' מדווחים

רונה ברנס

1.

'כיכר השבת' הוא אתר חדשות המגדיר עצמו כ"פורטל חדשות ועדכונים לציבור החרדי". אני נמנית בין כ-48,800 מנויי תכניו בפייסבוק (הקוראים שעשו "לייק" לדף הפייסבוק של האתר).

המספר הזה של עוקבי הפייסבוק מעודכן נכון ליום ה-7.7.2014.

לפני חמישה ימים בלבד, ב-2.7.14, המספר עוד עמד על כ-43,500 בלבד.

מה קרה בזמן הזה שהקפיץ כך את מספר העוקבים?

לחץ לאומי כמובן, היסטריה וקריאות נקם.

ואכן – דף הפייסבוק של כיכר השבת היה אחד האתרים החרוצים ביותר בליבוי הלהבות- גם אם לא עסק בקריאות מפורשות לפעולה, והוא בא על שכרו.

להמשיך לקרוא

המתקפה על "ערכי המשפחה"

לקראת הדיון בועדת החינוך בכנסת בנושא "ערכי המשפחה בישראל – התחדשות או מתקפה?" (יתקיים ב-16-6-2014)

רונה ברנס

אתמול סיפר לי חבר על חבר קשיש ממנו, שנולד בתחילת שנות הארבעים והתלונן באריכות על הצעירים,  שאינם יוצאים לרחובות, ואינם עושים בלאגן, ואינם עושים רעש, ולא נלחמים. 

להמשיך לקרוא

עַל הַקָּהָל וְעַל הָרָעָב

 

רונה ברנס


 

"… וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיהו, ט, כה)

"סכנת הקהל" היא סוגיה שעשויה להיראות אולי אבסורדית כשהיא מכוונת אל אנשים, שעיקר עיסוקם כביכול מכוון אל קהל, כלומר אל אמנים, אל סופרים, אל אנשי רוח. שהרי כל אלה פועלים, כותבים, מפסלים, מלחינים וכו' –  לטובת המסירה או ההעברה לקהל, העומדת בדרך כלל בסוף "התהליך". פרנץ קפקא, בסיפורו הגאוני "אמן רָעָב", מציג את הסוגייה הזאת בחדות מופלאה כשהוא מעמיד בפנינו את אמן הרָעָב המפורסם, זה שאמנותו היא ההרעבה העצמית – אמנות שאותו אמן שיכלל לשלמות. ואמנם, הדילמה המרכזית שעומדת בלב הסיפור היא למעשה דילמת הקהל- ובייחוד אי ההבנה של הקהל, שמוצא עצמו פנים אל פנים מול אמן הרעב:

 "נסו להסביר למישהו את אמנות הרעב! מי שלא מרגיש זאת לא יוכל להבין" (התרגומים הם שלי)

 הקהל אינו מבין, ובכל זאת, אמן הרעב צריך אותו ואף רוצה בו.  האם "הקהל הנכון", הרצוי יותר, הוא "קהל מבין" בהכרח? זה שיבין את אמנות הרעב? לא. על תקווה שכזאת קפקא הוא האחרון שיתעקש. שהרי הקהל "הנכון" לפי אמן הרעב הוא  פשוט זה שיהיה מוכן לבהות בו, זה שיהיה מוכן למזג את הזמן שלו עם הזמן של האמן- שיהיה מוכן לאחד בין הזמנים. האיחוד הזה הוא הבהייה. יותר מזה, לא צריך האמן כדי להתקיים, פשוטו כמשמעו.

להמשיך לקרוא

אהבת משה

 בעקבות מותו של אסי דיין

רונה ברנס

במאמרו "שושלת דיין זה אנחנו" (הארץ, 4.5.14), מקצר גדעון לוי את תולדות הציונות כמו שתומס מאן מקצר את תולדות הבורגנות. כמו ברומן בית בונדברוק, על ארבעת הדורות המתוארים בו, שמובילים את הקורא משפע ובטחון כביכול אל ניוון וחידלון, גם לוי משרטט "אותנו" בארבעה דורות לבית דיין.

את פרס הנוֹבּל קיבל מאן על הרומן הזה אולי כי הוא שירטט בדיוק את חששותיה הכבדים ביותר של הבורגנות, של ניוון וקריסה- שעכשיו מנקודת הזמן הזו, נוכל לומר שלא התקיימו באמת. אכן- ייתכן והבורגנות המסויימת הזו, עליה כותב מאן, באמת חדלה להתקיים, אולם ערכיה ממשיכים במידה רבה להכתיב הרבה מדרכי ההתנהלות החברתית במה שעדיין מכונה "החברה המתוקנת" באירופה.

אצל מאן הדור הרביעי והאחרון שמסמן את תום השושלת הבודנברוקית הבורגנית, מגולם בדמותו של האנו המתואר דווקא כ"אמן בפוטנציה". הוא מת צעיר ולכן זה רק פוטנציה. אבל הנטיה ברורה: הנער (הַנוֹ) אינו כאביו, סבו, או אבי סבו, שהיו כולם סוחרים מצליחים, והוא מתואר בעיקר כאנטי-תזה של אביו, המרבֶּה להתכנס בעצמו, ולהתעסק בענייניו הקטנים.

להמשיך לקרוא