מועד
שֶׁל מִי זֶה יוֹם הָעַצְמָאוּת הַיּוֹם
שֶׁמִּכָּל עֵבֶר פוֹטוֹנִים דִּינוּר נוֹרִים וְזוֹקְקִים?
עַל מָה כָּל הַהֲמֻלָּה?
שֶׁל מִי זֶה יוֹם כִּפּוּר הַיּוֹם
שֶׁכָּל צִיּוּץ צִפּוֹר פִּתְאוֹם צְפִירָה?
עַל מָה הַהִתְחַסְּדוּת הַגְּדוֹלָה?
מִי זֶה הָגָה כָּזוֹ מִין יְמָמָה מוּזָרָה?
אֵיזֶה מוֹחַ קוֹדֵחַ
מְטִיס פוֹטוֹנִים דִּינוּר
עַל כַּנְפֵי כַּפָּרָה?
סִלְחוּ לִי אֲבָל זֶה מְאוֹד מְבַלְבֵּל –
זֶה חַג פֹּה אוֹ תְּקִיעָה?
הַיּוֹם הַזֶּה נוֹרָא
נוֹרָא לֹא בָּרוּר.
בִּגְלַל זֶה תָּקַעְתִּי חֲגִיגָה.
בִּגְלַל זֶה מָצָאתִי מַצַּע סִילִיקָטִים רַכִּים
בִּגְלַל זֶה נָעַצְתִּי עֲקֵבִים
וּבִגְלַל זֶה הִמְצֵאתִי תַּפְאוּרָה –
כּוֹכְבֵי שֶׁבֶת,
כּוֹכְבֵי לֶכֶת,
מוֹבַּיְל לַוְיָנִים.
וַאֲנִי, לֹא אִכְפַּת לִי חַג אוֹ תְּקִיעָה!
כְּמוֹ לַהַק דִּינוּר
אֶרְקֹד לִי פֹּה מַטְקוֹת
עַד הַשְּׁקִיעָה.
דימוי: עידן אפשטיין, מתוך הספר
אדריכלות המין
1
מוּזָרָה
אָמָּנוּת הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַהוֹמוֹ סַפְּיֵנְס
וְגַם
אָמָּנוּת הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַהוֹמוֹ סַפְּיֵנְס
מוּזָרָה.
נִרְאֶה שֶׁבַּקְּצָווֹת
אָמָּנֵי הַמִּין מִתְאַמְּנִים בְּמוּזָרוּת.
בַּקָּצֶה הָאֶחָד כִּי רַק עָלוּ מִן הַדְּמָמָה הַמְּשֻׁנָּה
וּבַקָּצֶה הַשֵּׁנִי כִּי.
2
בְּסִכּוּם כִּמְעַט סוֹפִי, הָיָה יֹפִי.
הַהוֹמוֹ סַפְּיֵנְס הָיָה יֹפִי שֶׁל חַיָּה
וְהַחַיּוֹת הָיוּ יֹפִי שֶׁל רֵאַקְצִיָּה
וְהָרֵאַקְצִיּוֹת הָיוּ יֹפִי שֶׁל חֶלְקִיקִים
וְהַחֶלְקִיקִים הָיוּ יֹפִי שֶׁל תַּרְגִּיל.
אֵיזֶה יֹפִי שֶׁהָיָה.
3
וְעַתָּה חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת מַמְרִיא מֵהַמִּגְדָּל
וְאַתָּה מְטַפֵּס כִּי אַתָּה
טִיפּוּס שֶׁבְּטִפּוּס תּוֹפֵס אַרְכִיטֶקְטוּרָה.
כְּבוֹד הָאַדְרִיכָל, רְאֵה: אַתָּה בָּעֲנָנִים!
אֲבָל הַיּוֹם בָּהִיר בָּהִיר בּוֹהֵק.
אָז כְּבוֹד הָאַדְרִיכָל: הֱיֵה לְשֶׁמֶשׁ לָעַמִּים!
אֲבָל הָעִיר, הָעִיר חוֹסָה
בְּצֵל מִפְעַל הַמֶּלֶט הַגָּדוֹל.
תּוֹשָׁבֶיהָ מְשַׁוְּעִים בְּקוֹל גָּדוֹל:
הַמְּהַנְדֵּס! אַתָּה רוֹצֶה לִבְנוֹת
קִרְיָה לְלֹא קוֹרוֹת,
קִרְיַת הֱיוֹת,
אַךְ מָה לְגַבֵּי פּוֹעֲלֵי מִפְעַל הַמֶּלֶט הַגָּדוֹל?
וְאַף אַתָּה אֱמֹר לָהֶם: אֵין בְּעָיָה.
בְּצֹמֶת רַמְלֹד
נִפְתַּח סְנִיף פִּתּוּחַ לַמִּין הַמְּקוֹמִי.
מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ
עֲבוּר יַלְדֵיהֶם
נִפְתַּח תַּחֲנַת טִפַּת חָלָל.
4
זֶה שִׁיר קִינָה לָעִיר תֵּבֵל
שֶׁגּוֹרָלָהּ כְּשֶׁל בָּבֶל
לִמְצֹא לָהּ אֵל נוֹטֶה לִכְעֹס
לִשְׁאֹף אֵלָיו וְאָז לִקְרֹס.
זֶה שִׁיר קִינָה מְאוֹד עַלִּיז.
זֶה שִׁיר קִינָה לְאֵל רָגִיז
שֶׁכָּל בָּלָטָה לוֹ הִיא קֶבֶר
וְכָל קְבָרָיו הֵם סֻלָּמוֹת,
וְאִם רַק נְטַפֵּס מֵעֵבֶר
שֶׁלָּנוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת.
*
מתוך: סער יכין, קיתונות וקבין, הוצאת הבה לאור (עורך: עודד כרמלי), 2016.
מחשבה אחת על “סער יכין: שני שירים מספרו החדש”