"העם אוהב אותו"

רונה ברנס

"משהו חייב להשתנות. זה לא יכול להישאר כך." אמרו אנשים שהכרתי במהלך יום הבחירות.

לא ידעתי בדיוק למה התכוונו. גם הם לא ידעו.

אבל אחרי שש שנים של נתניהו בשלטון, ועוד שלוש שנים בשנות התשעים, כלומר אחרי תשע שנות שלטון- הבינו רבים שבנימין נתניהו צריך לקחת פסק זמן מאיתנו. אנחנו צריכים קצת לנשום.

נו. רבים, אבל לא רבים מספיק.

כן. ביבי נתניהו לא וויתר והדהיר אותנו מיוזעים וכואבים עד שהגענו אל האורווה, אמנם בזמן שיא (30 מנדטים), אבל מותשים ומדוכאים כל כך ממכות השוט, שלא רצינו כבר לאכול דבר.

ביבי המסית, המדיח, וה-"לא מתנצל" הוא ההיפך ממנהיג אחראי.

הוא ההיפך ממה שאנחנו צריכים, גם בלי לרצות. לא צריך להחליף את העם, צריך להחליף את הביבי. גם אחרי הבחירות, ועל אף התוצאות, עדיין – צריך להחליף את ביבי. לו הייתה לו טיפת הגינות, הוא היה יודע זאת בעצמו.

להמשיך לקרוא

תחת כנפי ההיתממות

רונה ברנס

הדברים הבאים פורסמו בשינוי מה גם באתר הארץ

הוי המילים, הוי המילים היפות, העצרות המרגשות, מזל גדול שיש אתכן, אחרת במה היינו נאחזים, על מה היינו מדברים. בפח הזה נופלים כולם, ואכן מגוחכת במיוחד היא העובדה שמי שמוביל את ריקוד ההיפופוטמים הקרקסי הזה הם תמיד "אנשי רוח" , "מובילי דעת קהל אינטלקטואלית" וגם לא אינטלקטואלית, כאלה ואחרים.

אני רוצה לשאול: מול מה יצאו המתנגדים לדברי יאיר גרבוז בכיכר?

תומר פרסיקו בפוסט בפייסבוק הודיע כי גם הוא משתטח על קברים ומחזיק קמיעות. עמיתיי בפייסבוק – הדוקטורנטים, הסופרים, המשוררים, מכל תחומי העיסוקים, הודיעו בגאווה כי גם הם מנשקים מזוזות, ומי שלא דיבר על מזרחים, הזכיר לנו כי גם רוסים אוהבים את הקמעות שלהם, כן! ושלא ישאירו אותם בחוץ.

יפה.

ומה גרבוז אמר בסך הכל? אכן גרבוז השווה בין מושחתים ובין מנשקי קמעות. וזה נשמע מוזר, וודאי גם מעליב ומקומם עבור מנשקי מזוזות וקמיעות רבים וישרי דרך.

אך מדוע הוא עשה זאת? מדוע לעזאזאל הוא עשה זאת? מה הביא את האיש הזה, גרבוז, לעשות זאת?

להמשיך לקרוא

קיטש, בני אדם והבחירה בחופש

(תמיד לקראת בחירות)

רונה ברנס

דומה שאחד הצווים ההכרחיים לקראת הבחירות המתקרבות הוא ההתנגדות לקיטש: ההתנגדות לקיטש הפוליטי, האסתטי, המוסרי.

בעולם האולטרה-קפיטליסטי, הצבוע בכל צבעי הקשת, שבו יש לנו תמיד מה לאכול, בו בר רפאלי מבטיחה לנו את האושר מכל פינה, "סיפורים מרגשים" מתרחשים בכל יום, ו"ניסים גלויים" (כדבריו של צבי יחזקאלי בסרטון על 'צוק איתן') נופלים עלינו בכל מלחמה מחדש, "האדם החופשי" מקבל משמעות שונה.

שהרי בתוך כל השפע הנפלא הזה נראה שאחד הדברים הקשים ביותר לעשות הוא ההבדלה של היחיד. ההבדלה של היחיד מכל ההבטחות, הצבעים, והשלמות נטולת הרבב. מעשה זה של התנגדות אינטנסיבית ואינסופית קשה כשם שהוא חשוב.

ימים אלה, ימי הבחירות וההבטחות העליזות, טובים הם במיוחד כדי להיזכר שוב באנושיותנו הקטנה, העלובה, וכן- גם החביבה והטובה כל כך. כדאי להזכיר לעצמנו שלא רק שאנחנו לא צריכים להתבייש בכך שאנחנו לא אלילי היופי והצדק, האדמה וההקרבה העצמית- אלא גם שאנחנו לא צריכים להתבייש בכך שאין בנו אפילו שאיפה להיות כל הדברים האלה.

אנחנו בני אדם, וכמו שג'ורג' אורוול אמר פעם – הקדושה היא דבר שבני אדם חייבים להימנע ממנו.

להמשיך לקרוא

כל צעד זהב : כמה מחשבות בעקבות קריאה בספר חיבוריה של עזה צבי

חיבורים, עזה צבי. עורכים: דוד וינפלד, הלית ישורון, יהונתן ורדי. הוצאת אבן חושן

רונה ברנס

* את הדברים הבאים כתבתי בחלקם הגדול בעת שהתוודעתי אל הספר מתוך ספרייתו של אחד מן המלביה"ד, ידידי יהונתן ורדי. מאחר ויהונתן ואשתו נורית יצאו לירח דבש והשאירו אותי לשמור על חתולתם, מצאתי עצמי לבדי בסלון המואר של הבית הזר והיפה, ובזמן הזה נטלתי לעצמי את הספר, שידעתי שיהונתן הוציא בחודשים האחרונים, ועד מהרה מצאתי עצמי גם כותבת באותו הסלון.


להמשיך לקרוא

על סרטי מדידה, סינדי קרופורד, ופיד הכתבות הראשי של ynet

רונה ברנס

הדברים הבאים פורסמו במקור באתר 'העין השביעית'

חלק משיגרת היום שלי הוא גם הפסקה. הפסקה, כידוע, לא תמיד כוללת יציאה החוצה, רכיבה על אופניים וכו', אלא, ואולי אפילו לעיתים תכופות יותר, שיטוט אקראי ומהיר באינטרנט. חפוז ולא מזיק.

וכך היה שבבוקר אחד, בין מחשבה למחשבה, עשיתי מעין הפסקה כזו, הפסקה שיטוטית באינטרנט, שבמהלכה הגעתי בלי משים כמעט לעמוד הראשי של ynet. אלא שכותרת אחת, שגרתית לעייפה,שהוצמדה לתמונה אחרת, שגרתית אפילו עוד יותר, עצרה אותי משיטוטיי, וקטעה את הפסקתי, ובעצם שיבשה לי את היום כולו.

להמשיך לקרוא